ארז בוגנים

רבות נכתב על יתרונות הדיגיטציה והעבודה מהבית למעסיקים ולמועסקים כאחד. בינהם, הפחתה משמעותית של פקקים וזמן ההולך לאיבוד בכבישים, הפחתה נגזרת של זיהום האוויר ושימוש במזהמים הכוללים דלקי רכב ומטוסים. זאת כמו גם עלייה בשביעות הרצון של העובד ובתרומתו לארגון בהתאמה.

וכמו בכל תחום גם כאן יש נהנים ומפסידים. דומה כי אנו כבולים ונתונים לחסדי המשבר, אך ההתנהלות שלנו טרם, במהלך ולאחר המשבר תקבע אם נצא המרווחים או המופסדים הגדולים של הסיפור. האם נשכיל לנצל את החסרונות ולצמוח מהם או שמא נפסיד והרבה.

בימי טרום פרוץ משבר הקורונה הנוכחי נדמה היה כי ארגונים רבים סובלים מסרבול מערכתי ואינם ערוכים לשינוי בטווח הקצר והמיידי כאשר לכאורה, אין לכך השפעה על רווחיותם, הו אז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים תוך שהיא מאפשרת הישרדות עסקית רק לאלה הערוכים ובנויים לשינוי.
כך עסקים שהשכילו לעבור בצורה מיידית לדיגיטל ולהעביר את התנהלותם ושירותיהם לעבודה מרחוק נפגעו בצורה הפחותה ביותר.

כשנגיף אחד קטן חושף בימים אלו את כוחן או אוזלת ידיהן של כלכלות העולם וכן את היכולת של ארגונים רבים להתמודד במשבר, מתקבלת תמונת ראי ליום שאחרי ולתהליך איטי והדרגתי שאנחנו עדים לו זה מכבר – דיגיטציה של השירותים והמסחר. מה שעשתה אמזון לקניונים בארה”ב ומה שצפינו שיקרה לעסקים שלא יעברו לדיגיטל קורה כאן לנגד עיננו ובתהליך מואץ ומהיר, בתוך כך, תהליכים שהיו עתידים לארוך עשור בעולם הרפואה הגיעו ביום משבר הקורונה והינם כבר כאן. שיטות עבודה שארגוני כוח האדם ותהליכי כוח עבודה הגדולים בעולם חזו שייקחו בין 6-10 שנים לארגונים לעבור, עברו שינוי תחזית דרסטי וצופים כי אותם שינויים יחולו תוך 6-8 חודשים.

בימים אלו ממשלת ישראל כמו ממשלות רבות אחרות פותחות את כיסיהן לעומק תוך פיזור מליארדים ברמה הלאומית ויותר מ – 8 טריליון דולר ברמה הבינלאומית. זאת כאשר מדובר על סכומים בלתי נתפסים שאותם האנושות לא חזתה בעבר וזאת על מנת לשמור על המשק ושרידותו. בשלב זה, עולה השאלה, האם במידה והיינו מתנהלים אחרת לפני משבר הקורונה היינו זקוקים למענקים בהיקפים שכאלו. אין צריך לומר כי את מענקי המליארדים האלו נדרש להחזיר עם ריבית בימי השגרה שיגיעו – ונקווה שבקרוב. תארו לכם, שהיינו ערוכים ולו במעט למשבר, הו אז היינו זוכים לכלכלה יציבה יותר, בטוחה יותר ומזדעזעת הרבה פחות.

האילוץ והכורח הם אבות ההמצאה. הרצון האנושי לשרוד גרם לאורך כל ציר ההיסטוריה לאבולציה החברתית להתפתח ולצמוח ואלו כמובן מאפשרים גילוי דרכים חדשות בעלות מנועי צמיחה חדשים. כך ככורח נערך בעולם בימים אלו הניסוי הרחב ביותר לעבודה מהבית. אומנם הניסוי אינו מתבצע בתנאים אופטימליים מסיבות שונות בהן נוכחות הילדים בבית, קיפאון בשווקים הנובע מהמצב המורכב, אך עדיין ניכרים יתרונותיה המערכתיים.

דמיינו את היום שאחרי אם נמשיך במתכונת דומה: הרבה יותר עובדים מרחוק, המאפשרים את צמצום אי השוויון התעסוקתי בין הפריפריה לערים מרכזיות, תנועה זורמת, חיסכון בהשקעה בתשתיות התחבורה, פקקים שייעלמו מהאופק, תאונות הדרכים בירידה תלולה וזיהום אוויר בשפל, הרבה פחות ימי מחלה, שביעות רצון תעסוקתית המייצרת יצירתיות לצד חדוות חיים של העובד והחברה כולה אשר לה השלכה ישירה על התוצר.

בדיוק כפי שאנו מתארים את מודל העובד האולטימטיבי ככזה היודע להתאים את יכולותיו לדרישות הזמן המשתנות במהירות, כך על בעלי העסקים לנהל תוכנית עסקית היודעת להרוויח כסף מאותם משאבים קיימים ולא להיוותר חסרי אונים אל מול דילול הביקושים בתצורה אליה אנו רגילים. כלומר, מענקי המליארדים באזורים מסוימים בעולם ביום שאחרי המשבר יכולים למצוא דרכם לארגונים שיידעו להמציא את עצמם מחדש לנוכח משבר הקורונה לכשיחלוף. כך חברות התיירות והתעופה ‘הכל יכולות’ לא היו נשארות במערומיהן אל מול המשבר, במידה ועוד טרם עידן הקורונה היו בונות תוכניות להסטת משאבים כגון טיסה – לדרכים פונקציונאליות אחרות הכוללות העברת מטענים ועוד. כעסקים ובעלי חברות ברמת המיקרו וברמת המקרו – עלינו לדעת לקחת את המשאבים שלנו לנהל את הביקושים בצורה מושכלת ובדרכים מגוונות גם בימי שגרה כך משברים כגון אלו לא ייפלו עלינו כרעם ביום בהיר וגם נרוויח ערוצי פעילות חדשים.

מי ייתן ונשכיל להוציא מעז מתוק ולשמר איתנו את היתרונות ואת העולם החדש שגילינו לעוד זמן רב אחרי תום המשבר.

כותב המאמר הוא משנה וממלא מקום מנכ”ל סינאל מלל פייוויי, המספקת פתרונות תוכנה משולבי חומרה לניהול העובד בארגון.